מפלס מי ים המלח
למים המתנקזים אל ים המלח אין מוצא טבעי, לכן הוא מסווג כ "אגם סופי" (endorheic/terminal lake). מפלס ים המלח כאגם סופי נקבע ע"י מאזן המים. בעשרות השנים האחרונות מאזן המים של ים המלח הינו שלילי, היות שכמות המים הנכנסת אליו קטנה מכמות המים היוצאת. הכמות היוצאת (הגריעה) ממאזן המים שלו (ראו פירוט בהמשך) היא נובעת בעיקרה מאידוי. מסיבה זו מפלס הים נסוג במרוצת השנים.
ירידת מפלס ים המלח בעשורים האחרונים נובעת מהירידה הדרמטית בכמות המים הזורמים אליו. המים שבעבר זרמו אליו, נסכרו והוטו במעלה הזרימה על ידי ישראל, ירדן, סוריה, לבנון והרשות הפלסטינית ומנוצלים לשתייה, לשימוש ביתי ולחקלאות.
בשנים האחרונות נסיגת המפלס הממוצעת הינה כ-110 ס"מ בשנה. ירידת המפלס גורמת לחשיפת אזורים נרחבים שהיו בעבר מתחת למים, להיווצרות בולענים הפוגעים ביציבות הקרקע באזור ולהתחתרות ערוצי הנחלים המתנקזים אל הים.
מאז שנות השישים של המאה העשרים, עם הקמת המוביל הארצי, חלה ירידה משמעותית בכמות המים הנכנסים אל הים. ירידה זו נובעת בעיקר כתוצאה מניצול גובר של מי הירדן ומקורותיו על-ידי ישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית, לבנון וסוריה, לצורכי שתיה, שימוש ביתי וחקלאות. כ-50 סכרים הוקמו בעשורים האחרונים באגני הניקוז השונים, בירדן ובסוריה, לניצול של מי נחלים ונהרות שהזינו בעבר את ים המלח. גם באגן הניקוז באזור הערבה הוקמו בעשורים האחרונים מאגרים לתפיסת מי שיטפונות, לשימוש האדם. כמות המים המתאדים מים המלח, לרבות מהאגן הדרומי המשמש כיום להפקת מחצבים, נותרה כמעט קבועה מאז שנות התשעים של המאה העשרים. אולם, התוצאה של הירידה המשמעותית בכמות הנכנסת, הינה ירידה מואצת של מפלס המים בים המלח בשלושת העשורים האחרונים.
...ההתגברות בקצב ירידת המפלס בים המלח בעשרות השנים האחרונות נובעת מהתמעטות בכמות מי הנגר המגיעים לים המלח במהלך חודשי החורף, ולא כתוצאה של פעילות מוגברת של מפעלי האשלג בחודשי הקיץ או אידוי ישיר מפני האגם."
הגורמים לירידה המואצת של מפלס ים המלח בעשרות השנים האחרונות - המכון הגיאולוגי לישראל.
הפקת המחצבים ע"י כיל ים המלח מתאפשרת הודות לתהליך אידוי טבעי של מים, המתבצע בבריכות האידוי באגן הדרומי. בעוד יתר הגורמים מונעים את זרימת המים במעלה, לפני הגעתם לאגן הצפוני, כיל ים המלח שואבת מים מהאגן הצפוני ומזרימה אותם לאגן הדרומי. מינרלים וחומרי גלם שונים מופקים בבריכות האידוי, בהם אשלג, מגנזיום, ברום וכלור. אשלג הינו מרכיב חשוב וחיוני לחקלאות הגלובלית ולהבטחת הביטחון תזונתי של אוכלוסיית העולם הגדלה.
תהליך ייצור והפקת המינרלים על ידי כיל ים המלח הינו מהיעילים בעולם. זאת בזכות השילוב בין הריכוז הגבוה של המינרלים במי הים, תהליך האידוי הטבעי המתבצע על ידי אנרגיית השמש והידע הרב שנצבר בחברה. תהליך האידוי מספק חלק ניכר מהאנרגיה הנדרשת לצורך הפקת המינרלים, ולפיכך תהליך ההפקה של כיל ים המלח צורך כמות קטנה יותר של דלקים פוסיליים ביחס לתעשיות דומות בעולם. בכך, נהנית כיל ים המלח הן מיתרון תחרותי והן מיתרון הנובע מפליטה נמוכה יותר של גזי חממה ביחס להליכי הפקה אחרים.
גריעת המים של כיל ים המלח מים המלח היא קבועה, ולא השתנתה באופן מהותי מאז ראשית שנות ה-90.
כיל ים המלח שואבת מים מ-ים המלח ולאחר הפקת המינרלים, יתרת המים מוזרמת חזרה אל האגן הצפוני. ההפרש בין כמות המים שכיל ים המלח שואבת לבין הכמות המוזרמת חזרה לאגן הצפוני קבוע למדי ועומד על כ-160 מלמ"ק לשנה. כמות מים זו, אשר מתאדה בתהליך, תלויה ביחס ישר בשטח הפנים של בריכות האידוי. מכיוון ששטח בריכות האידוי הינו קבוע, האידוי אף הוא קבוע למדי. השונות המתקבלת בכמות השאיבה מהים בין השנים, נובעת בעיקר משינויי מזג האוויר (טמפרטורה, לחות יחסית, משקעים וכניסת שיטפונות לבריכות וכד').
בשנת 2018 לדוגמא, הוזרמו כ-430 מלמ"ק מהאגן הצפוני לבריכות האידוי באגן הדרומי. מתוך כמות זו, כ-270 מיליון מ"ק הוזרמו חזרה לאגן הצפוני, בתום תהליך הפקת המינרלים. לפיכך, היקף ההשפעה נטו של כיל ים המלח על גריעת המים מים המלח עמדה על כ-160 מלמ"ק בשנה.
ירידה שנתית ממוצעת של כ-85 ס"מ במפלס ים המלח תתרחש גם אם פעילותה התעשייתית של כיל באגן הדרומי של ים המלח תופסק לחלוטין וזאת במחיר של ייבוש האגן הדרומי אשר לחופיו שוכנים בתי המלון.
*נתוני הכניסות מבוססים על הערכות שפרסמה רשות המים. נתוני היציאות מבוססים על חישוב האידוי (בהנחה של שטח פנים ידוע ואידוי גיגית אופייני של 1.1 מטר/שנה).
במצב הנוכחי חלקה של כיל ים המלח בגרעון המים השנתי של ים המלח הינו כ-23% (160 מלמ"ק אידוי, מתוך 700 מלמ"ק גרעון כולל של האגן הצפוני). במידה שכיל ים המלח הייתה מפסיקה את פעילותה, הים היה יורד ב- 0.85 מטר בשנה במקום 1.1 מטר בשנה, שכן האידוי הטבעי המתרחש באגן הצפוני של ים המלח הינו המרכיב העיקרי באיבוד המים בים.
אולם, הסבר זה מוגבל בכך שהוא משקף את המצב הנוכחי של מאזן המים בלבד, ואינו כולל את חלקם של הגורמים המשמעותיים ביותר בגירעון מי ים המלח – המדינות השונות, כולל ישראל, המונעות הגעת מים אל הים ומנצלות את המים במעלה הזרימה לשתייה, חקלאות ושימושים ביתיים(ראו פירוט בתרשים להלן). גורמים אלו אחראים על ניצול של כ-1,400 מלמ"ק מים בשנה, שזרמו אל ים המלח בעבר ואינם זורמים אליו מזה עשרות שנים. כאשר מוסיפים את הגריעה השנתית של התעשייה הכימית- הירדנית והישראלית- מאגן ים המלח (כ-280 מלמ"ק), התוצאה היא גירעון שנתי של כ-1,700 מלמ"ק. חלקה של כיל ים המלח בגרעון זה הינו 9% בלבד.
הירידה במפלס מי ים המלח תימשך גם אם פעילותה התעשייתית של כיל ים המלח באגן הדרומי תיפסק לחלוטין, וזאת משום שכניסת המים שזרמו בעבר לים המלח הופסקה כמעט לחלוטין. גם תוכניות שאפתניות לחידוש הזרמת המים לים המלח באמצעות הזרמתם מים סוף או מהים התיכון צפויות רק להאט את התהליך הנוכחי ולא למנוע אותו לחלוטין.
הזרמת מים לאגן הדרומי של ים המלח מאפשרת את המשך הפעלתם של שני הענפים הכלכליים העיקריים באזור – הפקת מחצבים ותיירות.
חשוב לציין כי הזרמת המים לאגן הדרומי על-ידי כיל ים המלח מהווה גם את עורק החיים של תעשיית התיירות המשגשגת באזור, אשר התפתחה על גדות בריכות האידוי של כיל ים המלח באגן הדרומי. במצב בו כיל מפסיקה את פעילותה, האגן הדרומי של ים המלח היה יבש, עם כל ההשלכות שיש לכך על הפעילות התיירותית המתבצעת בצד הישראלי לחופי בריכות כיל ים המלח. יציבות המפלס הנשמרת בבריכות הללו בשל פעילותה התעשייתית של כיל ים המלח מאפשרת את קיומה של התיירות המלונאית. מנגד, אין היתכנות לקיומם של מלונות לחופי האגן הצפוני, בשל נוכחות הבולענים ובעיות נוספות הנובעות מהשלכות הירידה במפלס המים. בשל כך, פתרונות ישימים שמטרתם התמודדות עם סוגיית נסיגת המפלס חייבים לאפשר את המשך קיומן של שתי תעשיות מובילות אלו, אשר התפתחותן זו לצד זו לחופי האגן הדרומי של ים המלח הן תנאי הכרחי להתפתחות האזור כולו.
האגן הדרומי מאופיין, אם כך, במערכת יחסי גומלין בין ארבעה המרכיבים המשקפים מערכת יחסים מורכבת של תלות ותרומה הדדית: תעשייה, תיירות, התיישבות, סביבה."
מסקנות "ועדת נווה"
בישראל, הזיכיון שהוענק לכיל על-ידי הממשלה להשתמש במשאבי ים המלח בשנת 2030. בינואר 2019 פרסם משרד האוצר בישראל את הדוח הסופי של הצוות הבין-משרדי ("ועדת נווה"), אשר סקר את הפעולות שעל הממשלה לנקוט לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח בשנת 2030.
אחת המסקנות המרכזיות שנכללו הדוח הייתה כי הפקתם של מחצבים מים המלח מביאה עמה תועלות גדולות ומהותיות עבור המשק הישראלי בכלל ועבור דרום הארץ בפרט. לאור זאת, ובכפוף למדיניותה המקיפה של הממשלה ביחס לים המלח, הוועדה המליצה על המשך פעילות הפקת המשאבים בים המלח. זאת, תוך נקיטת צעדים שנועדו להגביל את היקף השפעתם הסביבתית השלילית של המפעלים. לקריאה נוספת אודות הקווים המנחים וההמלצות שנכללו בדוח הסופי הקליקו כאן.
תעלת הימים - האם מהווה פתרון לירידת מפלס ים המלח?
אחת האפשרויות לפתרון של ירידת מפלס ים המלח היא הזרמת מים אל ים המלח מים סוף או מהים התיכון. אפשרות זו נדונה במשך שנים רבות על ידי גורמים אזוריים ובינלאומיים. יוזמה זו מוכרת לציבור הרחב כ"תעלת הימים".
בין השנים 2008-2015 נערך סקר היתכנות על ידי הבנק העולמי עבור המדינות שים המלח נמצא בתחום שיפוטן (ישראל, ירדן הרשות הפלסטינית) ובהשתתפות חוקרים מישראל ומהעולם. סקר ההיתכנות בדק את אפשרויות ההזרמה מים סוף לים המלח ואת השפעותיהן על ים סוף, על הערבה ועל ים המלח. המכון הגיאולוגי בדק עבור הבנק מספר חלופות של כמויות הזרמה לים המלח ואת השפעותיהן על הים. הממצאים העיקריים מצביעים על כך שהזרמה של עד 400 מיליון מ"ק לשנה , אינה צפויה לגרום להשפעות סביבתיות שליליות מהותיות. עם זאת, הזרמת כמויות מים גדולות יותר, עלולה לגרום לשיכוב וע"י כך לשנות את הרכב הים על כל ההשלכות הנובעות מכך. חשוב לציין כי הזרמה בהיקף כזה (של עד 400 מלמ"ק) תוכל לכל היותר למתן במעט את קצב ירידת המפלס.
בשלב זה מקודמת חלופה של צינור אשר יזרים כ-250 מלמ"ק בשנה. הזרמת כמויות מים בסדר גודל זה צפויה למתן את את ירידת המפלס בסדר גודל של כ- 35 ס"מ בשנה. המשמעות היא שמפלס הים עדיין ימשיך לרדת בכ- 0.75 מטר בשנה.
למידע נוסף על "מוביל הימים" באתר רשות המים.
